עת יופי

בראשית שנות התשעים של המאה העשרים התברכנו בשני זרמי עלייה גדולים: העלייה מברית המועצות לשעבר ועליית 'מבצע שלמה' מאתיופיה. עולי אתיופיה בעלי השכלה למדו עם העולים מארצות חבר המדינות, אולם הרוב המכריע של העולים מאתיופיה, שהיו ללא השכלה (אנאלפביתים) או בעלי השכלה מועטה, למדו באולפנים משלהם, במשך עשרה חודשים. לכן היה צורך לייחד להוראה באולפנים אלה חוברות מיוחדות, לצד גיליונות עברורים. על עריכת עת יופי הופקדה מערכת שכללה אנשים בעלי ידע וניסיון בהוראה לעולים מעוטי השכלה. בסך הכול יצאו שמונה חוברות, במתכונת דומה לעברורים, משמע כל גיליון הוקדש לנושא מרכזי ולצדו 'צ'ופרים' שונים – להשכלתו הכללית של התלמיד ולעתים גם להשכלת המורה, שהיה עליו במקרה זה ללמוד את אפיוניה של תרבות שאינה מוכרת לו. בגלל האופי המיוחד של אוכלוסיית הלומדים, הושם בחוברות עת יופי דגש על רכישת מיומנויות: קריאה, כתיבה, דיבור, ורכישת תחומי ידע: אזרחות, גאוגרפיה, חשבון.

גיליון "עת יופי" - א'

גיליון "עת יופי" - ג'

גיליון "עת יופי" - ד'

גיליון "עת יופי" - ה'

גיליון "עת יופי" - ו'

גיליון "עת יופי" - ז'